אלוהים סופר את דמעותיה של האישה

האישה תמיד הייתה בית. משפחה.

הגבר העתידי יוצא מהאישה, מהרחם שלה, מהמזון שלה, מחינוך שלה… מהאהבה, החמלה, הליווי, ההכלה והתקווה שלה. מהתפילה שלה.

כתוב שאלוהים סופר את דמעותיה של האישה – כי האישה היא טבע, היא מרגישה את העולם בתוכה.

בכל ההסטוריה האנושית, דווקא האישה היא שטיפחה את הקהילה.

והאישה היהודיה בפרט.

עד לא מזמן, בקהילות הכפריות היהודיות באתיופיה, אישה שילדה הייתה משתכנת כל תקופת הנידה בבית הנידה, שם כל חברותיה בקהילה דאגו לצרכיה כדי שהיא תתפנה כולה להתאוששות ולטיפול בתינוק הרך שרק נולד.

בקהילות הדתיות, האישה היהודיה, אחרי לידה, או חלילה במצבים של מחלה, זוכה לעזרתן של נשות הקהילה בבישול, בניקיון, בדאגה לילדים.

זוכרת את סרטי "הבורקס" שהמחישו בתפארתה את הקהילתיות שנוצרה ממיזוג הגלויות בשכונות החדשות שצצו בכל הערים בארץ – כמו בסרט "קזבלן" (זוכרים את השיר "כולנו יהודים"?) ובסרט "משפחת צנעני" שם חי הרומני לצד התימני והרוסי ולמדו שהיחד טוב ושווה יותר מהשונות.

עם התפתחותינו האנושית, הלכנו והתרחקנו מהקהילתיות. התמקדנו בטיפוח הפרט.

עברנו לבתים יפים ומגודרים הסגורים מאחורי סורג ובריח, התפנינו לטפח את הקריירות הפרטיות והתרחקנו מהקהילתיות.

כשבוחנים את זה עולה השאלה – חייב דבר לבוא על חשבון השני?

נראה לי שברור לכולנו שממש לא כך.

נשים ניחנות בכישורים ובכשרונות ככל אדם. העולם המודרני מקל מאד על המשימות שפעם הצריכו יום שלם.

יוצא שדווקא היום האישה המודרנית יכולה להיות אם, רעיה, חברה פעילה בקהילה, בעלת קריירה אישית, לטפח את תחביביה ועוד.

ההתנתקות שאנחנו חווים ממה שהיכרנו כקהילתיות גובה מאתנו מחיר יקר מידי. הניכור, תחושת הבידידות, הזנחת אוכלוסיות חלשות – ואנחנו נושאים עיניים אל המנהיגות הפוליטית ומצפים שמשם תבוא הישועה, כשלכולנו ידוע כי לא רחוק הדבר, שרק אם נהיה קהילה, היינו משפחה אחת גדולה ולא "בניינים", "בלוקים", "שכונות", אז לא יקרה מצב שהקשיש יהיה ערירי וימות מעצב, שהחייל לא יהיה בודד. המשפחה תתעצב ותתייצב ותזכה לתמיכה בהתמודדות עם כל מצב שיעלה, כי מצבים עולים בכל משפחה! ולא בגלל זה חייבים כל הזמן לפרק את החבילה. הילדים יגדלו יחד, כמו פעם, ואז יכבדו זה את זה יותר, והעבריינות תרד והבריונות תיעלם ממש. כי כל התופעות הן בעצם קריאות לעזרה, ממש קריאת הצילו כי כולנו רוצים משפחה וקשה לנו הלבד.

זה תלוי בנו, האישה שבכל אחת מאיתנו.